היום העשרים ותשעה

היום העשרים ותשעה.

אתמול נסעתי עם האוטו, וראיתי חולדה. הולכת לה בנונשלנטיות לצד הכביש. הסגר הזה והדילול באנשים, מאפשר לחיות לזחול ממחילותיהן ולצאת לנשום אוויר, כשאנחנו סגורים בבית. זה הטבע הזה שמשתין עלינו בקשת. השחתתם אותי - אז עכשיו אני חוגג על חשבונכם. אתם בבית ואנחנו בחוץ.

הסיבתיות הדטרמיניסטית הזאת שאופפת אותנו מכל עבר בימים אלו, לא משתמעת לשתי פנים. כאילו והטבע, באופן הכי טבעי והגיוני שלו, אמר לנו סטופ. עד כאן. הגזמתם. הוא עשה לנו את הקורונה, השאיר אותנו בבית, שיחרר את העולם מ 80% גזי חממה, 90% זבל ולכלוך בים וביבשה, ו 80% מהאנושות. שבו בבית ותחזירו לי קצת מהעליונות על העולם הזה, הוא אומר לנו, תהרהרו במה לא עשיתם בסדר, באיך אפשר לשפר. באיך אפשר לנסות לחיות פה בהרמוניה (עם הטבע) קצת יותר טובה לשני הצדדים.

זה לא יחזיק מעמד, זה ברור. נחזור לסורנו ונחזור לשלוט בטבע ביד רמה. אבל אולי הלקח הזה שהטבע מלמד אותנו עכשיו, יזכיר לנו בפעם הבאה שתפרוץ מגיפה ותשבית אותנו, שלא למדנו כלום. לא הפנמנו. לא יישמנו. והמשכנו לזהם, ללכלך, להעמיס על הטבע עד שהוא לא יכול יותר ומחזיר לנו מנה אחת אפיים.

ואם כבר אנחנו מדברים על קיימות, אני רוצה להזכיר לכן שיש מועדון מיוחד שנקרא מועדון הקיימות של נועה רובין, שמאפשר לכן למחזר בגדים שלי שאתן מוכנות להעביר הלאה, כדי שיימסרו לבתים חדשים ולא יציפו ויסתמו את העולם כמו כל תעשיית האופנה הזאת.

ואחרי שתצטרפו למועדון, ותשחררו את הבגדים שאתן כבר לא רוצות, כנסו לאתר ותתחדשו בבגד אחד יחיד ומיוחד מהקולקציה החדשה שלי, www.noarubin.co.il בעיקר היום ובימים הקרובים, כששבוע ההשקה התחיל והקופון עם ההנחה נשלח אליכן למייל. לא הגיע? תבדקו בפרומושן. לא שם? כתבו לי את המייל שלכן ואשלח לכן שוב באופן אישי.