סגר מספר שלוש (או ארבע)

שלא כראוי לסגר, וכראוי לשישי בבוקר, רעש מחריש אזניים ברחוב.

מכוניות, אוטובוסים, אנשים הולכים, ילדים צועקים, אופנועים מטרטרים, כלבים נובחים.

שישי בבוקר, יום מספר אחד של סגר מספר שלוש, או שבעצם ארבע. כבר איבדנו ספירה.

לא יודעת אם שמתן לב, אבל אני כבר הפסקתי להתווכח עם הקורונה. לא מתווכחת עם העובדות. בעיקר כי הפסקתי לעקוב אחריהן כי הן לא מעניינות אותי.

עדיין חושבת שהיה צריך לטפל בכל ה״מגיפה״ הזאת בצורה אחרת, ולא לתת לה במה ויחסי ציבור מטורפים כאלה, ובטח לא לתת למלך היושב בראש העם להחליט על איך מתמודדים עם הדבר הזה.

אם אני כל כך ״חכמה״ אז איך אני הייתי מתמודדת עם זה אתן שואלות? הייתי מקצה כמה מיליארדים למערכת הבריאות, (במקום כל המיליארדים שמפזרים פה על ימין ועל שמאל בכל סגר, בכל מענק, בכל מתנה שנותנים פה לאזרחים), ושתתמודד עם החולים. ועם המתים. מבטיחה לכן שהמספרים לא היו כל כך גבוהים ברגע שהיו מפסיקים לקרוא לכל חולה שמת ושיש בדמו את הנגיף, כנפטר מקורונה.

קורו - מה? קורו - נה.

אתמול בדיוק חשבתי על זה, שיש המון בעלי עסקים, מרופדים (ירושות, נכסים, חסכונות וכיו״ב), שעדיין, למרות כל הכסף שיש להם - זכאים למענקים, כי העסק שלהם ירד ב 40% הכנסות בשנה הזאת.

יש להם מיליונים בבנק, הנכסים שלהם מניבים להם הכנסות, והם מקבלים עוד 7000 שח כל חודש, כי העסק לא עובד. ה 7000 האלה, לא מזיזים להם כהוא זה, אבל הם מקבלים, כי העסק שלהם סגור ומתאים לתנאים לקבל מענקים.

בקיצור, אין ולא תהיה דרך להתגבר על המחדלים שהולכים פה בשנה האחרונה, מלבד להחזיר הכל למצב קדם הקורונה, ולהתמודד עם החולים.

ועכשיו החיסונים האלה. בדיחה בפני עצמה. מי יודע אם זה עובד או לא. העיקר לחסן. מישהו מבטיח לנו שנצא מהברוך הזה אחרי שכולם יהיו מחוסנים? לא. נותן תקווה? אולי. למרות שהתחסנתי. ולו בשביל הסיכוי הקלוש שאני אקבל איזה שהוא ״דרכון ירוק״ לנסוע לחו״ל מתישהו בקרוב.

בקיצור כאוס משוגע. והעם שלנו, הסתגלתן מכל העמים, למד לחיות עם זה. ושוב אני חוזרת לספר האהוב ״עלילות פרדיננד פדהצור בקיצור״, בו העם אהב את מלכו עד מאוד, עד שהמלך התחרפן והתחיל להנחית עליהם גזירות מוזרות ובסופו של דבר העם אמר עד כאן, פרץ אל הארמון, (על רגל אחת, כי זאת היתה אחת הגזירות), הכניס את המלך לתיבה גדולה (לא שכחו לעשות חורים שיהיה לו אוויר), וזרק אותו לים. התיבה עם המלך בתוכה הגיעה אל אי קטן שבו יש עץ בננה וקופים, וככה מסתיים הסיפור.

אז אצלנו העם למד לחיות עם הגזירות המוזרות שהונחתו עליו, ואין לו את האומץ לעשות את זה, וחוץ מזה זה רק סיפור כי איך נכניס את ביבי לתיבת עץ וזה, אבל המסר ברור. אין דרך אחרת.

כל עוד היושב בראשה מתזמן את כמות הבדיקות וכתוצאה מזה סגרים לפי התאריכים של המשפט שלו, אז למה אנחנו יכולים לצפות?

ועד אז, אמרה לי מישהי השבוע, ואני לא אנקוב בשמות, שאני ״חופרת״. אז כמו שאתן רואות, אני ממשיכה לחפור.

וברשותכם, עכשיו, אפסיק:)

שיהיה סופש מהמם

וזכרו נא - סגר לא סגר, האתר עובד במלוא כוחו, והשליחים גם. את תרגישו חופשי לפרוק את כל התסכול מהמצב, בפינוקים באתר שלי.

www.noarubin.co.il

❤️❤️❤️

Noa Rubin נועה רובין