ערפל

נוסעת אל הלא נודע. לא רואה 50 מטרים קדימה, פשוט כי טריליוני טיפות מים קטנות בצורת ענן דחוס, מסתירות לי את הדרך.

משל לקורונה, שעירפלה לנו את הראות, ולא איפשרה לנו לראות מה קורה חמישים מטרים קדימה, או במקרה של הממשלה - יומיים קדימה.

בתפקיד הרחוב - הדרך שלי להמשיך להפעיל ולקיים את העסק בשנת 2020. בתפקיד טיפות המים - מבול ההנחיות והאיסורים והסגרים והעוצרים ההזויים ששטף אותנו השנה.

ענן הקורונה הנוראי שהסתיר לנו כל השנה את הדרך שבה היינו אמורים ללכת, השאיר אותנו בחוסר ודאות, לוטים בערפל ומגששים את דרכנו קדימה.

בלי מטרה שבאמת נראית לעין, בלי יכולת לעשות תוכניות עסקיות, בלי ידיעה מה יוליד יום.

ככה הרגשתי בשנה האחרונה, ולא רק אני. מאות אלפי בעלי עסקים, שחלקם כבר התייאש וסגר.

הטובים לטיס הצליחו להמציא את עצמם מחדש, ואפילו עשו חיל במה שיצרו. אני נמצאת איפשהו באמצע. מחזיקה מעמד, אבל באותה קונסטלציה פחות או יותר.

והחיסונים? אני לא ממש רואה איך המדינה יוצאת מהאיסורים נוכח מבול החיסונים השוטף את ארצנו. נראה לי שגם היא לא ממש יודעת איך זה הולך לקרות.

אז עדיין עתידנו לוט בערפל. עדיין לא רואים קדימה. כשאיום עוד סגר מהודק יותר מונח על ראשנו, מתי יהיו ירידים, מתי החנות תיפתח. הכל מאוד מאוד לא ברור.

בדיוק כמו הדרך הזאת שעשיתי בבוקר כשפיזרתי את הילדים למסגרות.

מה שברור לי, זה שאני לא מרימה ידיים.

אני ממשיכה לרוץ קדימה בכל הכוח, להיכנס באמאמא של הערפל הזה, שכל 50 מטרים שאני מתקדמת בו, נחשפים ומתבהרים 50 מטרים נוספים.

איתכן. כל הדרך.

www.noarubin.co.il