היום החמישים ושמונה

שוב פעם עובדי הזבל פה. הפעם אפילו תפסו לי את הספסל:) נראה לי היקום מסמל לי שהגיע הזמן לסיים את סיפורי הספסל. אף אחד מהם בלי מסיכה. יושבים עשרה מהם צפוף צפוף, צועקים ומן הסתם יורקים אחד על השני. בקיצור חגיגת קורונה מעופפת. והשיא, כשהם סיימו, השאירו פחיות אקסל וכוסות על הספסל. עובדי פינוי זבל, כן? אז ביקשתי בנימוס אם אפשר לקחת את הפחיות. אחד מהם הסתכל עליי, חשב שניה, ואמר,בטח, ולקח. התוצאה בתמונה שלפניכן. ספסל בלי עובדי זבל, ובלי פחיות וכוסות פלסטיק. אני יכולה להניח שהם שותים אקסל בשמונה בבוקר כדי להתעורר אחרי עבודה מאומצת מחמש בבוקר. עכשיו, אין לי שום דבר נגד עובדי זבל. נהפוך הוא. הם עושים שירות מצויין לתושבים, ומקבלים על זה הרבה כסף. הבעיה מתחילה כשהם חושבים שהם הבעלים של הרחוב, מן מאפייה כזאת קטנה, או אולי גדולה. וזה בשילוב עובדי העירייה הפזמניקים, בכלל חגיגה. ~~~ חייבת לספר לכן איזה באלגן היה אתמול. קודם כל, הבאלגן ששורר בכל תחום אפשרי עכשיו, בחסות הפוסט קורונה, הוא לגמרי פוסט טראומטי. מתייגת חברה שכתבה על זה, שהסגר והמגיפה היו טראומה, ועכשיו - אנחנו בפוסט טראומה. (הלה גולן שמוחה). אז המצב הזה גולש וחולש על כל התחומים. הגנים, בתי הספר, כל הרשויות, וכמובן גם אצל הספקים שלי ובמה שהם מספקים לי. הכל באלגן. אז בנוסף לעבודה הרגילה, והחזרה ההזויה הזאת לשגרה שמלווה בילדים שכן לא במסגרות, נוספו טונות של באלגן לשוטף. וכתוצאה מכך, קיבלתי סחורה שבכלל לא הזמנתי. מה זה אומר? זה אומר שלדוגמא דגם שמש בצבעים אפור ירוק מנטה, הגיע עם שילוב שחור במקום האפור כהה (דווקא יצא יפה), ואז השחור שהיה צריך ללכת לשילוב עם האדום - חסר. בקיצור, באלגן. לדרוש פיצוי על זה? הצחקתן אותי. בבאלגן הפוסט טראומטי הזה אני בכלל צריכה להגיד תודה שמישהו הואיל בטובו לתפור לי:) אז אחרי שצילמתי את הדגמים, ואחרי שהם עלו לאתר ואחרי שרכשתן חלק גדול מהם, במבצע של שבוע שעבר, יש לי עבודת נמלים לעשות עכשיו, בלהבין אילו חלקים נשארו לי ואיזה שמלות אפשר להרכיב מהם. כאילו לא חסר לי מה לעשות ואז אעדכן מחדש את הצבעים והשילובים שכן קיימים. מזל שזה רק דגם אחד, ושאר הדגמים יצאו טובים ונכונים.

אז זהו. אנחנו מתאוששים מהטראומה. אבל הפוסט טראומה חזקה ונוכחת, ועושה שמות בכל הסובב אותנו.

אני רוצה רק לציין, שאני מודעת לעובדה שחלק גדול מהציבור, אפילו יותר מחצי ממנו, לא חווה את הקורונה כטראומה. שמעתי הרבה קולות בשבועות האחרונים שסיפרו לי סיפור אחר לגמרי ממה שאני ועוד מאות אלפי אנשים חווינו. מי שאין לו ילדים קטנים, מי שאין לו עסק, מי שהיא לא חד הורית, מי שהילדים שלהם עזבו את הבית כבר, מי שהמשיכו לעבוד כרגיל, ועוד הרבה סוגי קונסטלציות שכמעט ולא סבלו מהקורונה. מה אני אגיד לכם? אשריכם. אבל אם מקודם העם היה מפולג ימין ושמאל, אז עכשיו נוספו לזה נפגעי קורונה מול מי שלא נפגע. ח ג י ג ה !

ובנימה ״אופטימית״ זאת, שיהיה ל״ג בעומר שמח:)

נתראה מחר