היום החמישים ושישה

חבורה של שמונה עובדי משאית זבל רעשנים עומדת ליד הספסל שלי בהפסקת אוכל גברית ומלאת קללות. שאלתי אותם, מה, חודשיים עכשיו לא עבדתם? כי אני יושבת פה כבר חודשיים ולא ראיתי אותכם. אז הוא אמר שהם עבדו, אבל בגלל הגנים שהתחילו היום, הם צריכים לעשות הפסקה בשמונה. טוב, תמיד לומדים משו חדש... אז אפרופו גנים - הבוקר, במעמד חגיגי במיוחד, לקחתי את הקטנה שלי לגן. זאת אומרת לא לגן הרגיל שלה (כי היא בחלק השני של הרוטציה), אלא לצהרון שפתח את שעריו למספר ילדים לימים שלמים. ככה פתאום, אתמול בערב, אמא של חברה אמרה שיש מקום בצהרון הזה. זה עולה אמנם המון כסף, אבל אחרי חודשיים שהיא בבית, זה שווה אפילו הרבה יותר. אז שלושה ימים עכשיו יש לי בוקר פנוי, ועובדי משאית זבל על הראש. ככה זה. אי אפשר לאכול את העוגה ולהשאיר אותה שלמה. אי אפשר לקבל הכל. אם זה קורה, ויש לי שקט ממנה, אז מתחיל הרעש הסביבתי הרגיל של הבוקר.

אז בין ״זונה״ ל״בן זונה״ שעפים פה מעליי מהשיחה הצעקנית של חבורת עובדי הזבל שעומדים פה, אני מנסה לדלות מילה פה מילה שם מרחבי ראשי כדי לכתוב לכן משהו.

יש לי מלא עבודה היום. צריכה לשלוח לכן עשרות חבילות מלאות בכל טוב, וזאת עבודה לא פשוטה בכלל. לנהל את הפאזל הזה שכל חלקיו יתחברו למקומות הנכונים שלו ויביאו עד אליכן את השמלות החדשות שבחרתן. אני מודה על העבודה המבורכת הזאת שנפלה בחלקי הבוקר, ועוד יותר על השעתיים השקטות לעשות אותה, ואז לעוף לחנות ולפתוח אותה. שבוע עבודה מלא מטעמים עומד לפניי, ואני צריכה לגייס כל טיפת אנרגיה ולנצל כל פיסת זמן נטול ילדה בת 5, כדי להביא את העבודה הזאת לידי תפוקה.

אז ברשותכן אסיים היום מוקדם את הכתיבה, וארוץ לתקתק דברים ׳חת ושתיים:)

שעות פתיחת החנות השבוע חוזרות למתכונתן הקודמת. החנות תהיה פתוחה כל יום 10-19 אין צורך לוודא איתי זאת. וייצמן 26 גבעתיים

שיהיה שבוע דבש