היום הארבעים ושבעה

היום הארבעים ושבעה.

היום אני רוצה לשאול אתכן שאלה. קודם הקדמה קצרה. אתמול דיבר איתי מישהו, שכמוכן, קורא את הפוסטים האלה. למרות שאני מקפידה לפנות אליכן, בלשון נוכחות ולא נוכחים, גם הוא קורא. אני מאמינה שיש עוד כמה גברים שקוראים, אבל לא ממש משנה לי. מה שאני רוצה לספר זה, שהוא אמר לי, בין יתר הדברים שהיו בשיחה, ואני בטוחה שזה מתוך דאגה ורצון טוב, הוא אמר, תפסיקי להיות עצובה, תפסיקי לשדר שאת עצובה, זה לא טוב לעסקים. אמרתי לו שאני לא עצובה. וזה נכון שלפעמים חודרת מחשבה עצובה ואני כותבת אותה, וזה נכון שלפעמים עובר עליי יום בסל, וקצת עצוב, וגם על זה אני כותבת, אבל באופן כללי אני לא עצובה ומשתדלת להיות עם אנרגיות טובות ועם הפנים קדימה. אז אני רוצה לשאול אתכן, כי למרות שאני זורמת פה חופשי על הבר עם המחשבות שלי והרגשות שלי, אני באמת רוצה לדעת - האם אני משדרת לכן שאני עצובה? האם אני מפגינה עצבות ואנרגיות שליליות בכתיבה שלי? כי אני, לעומתו, לא חושבת ככה. אני חושבת שאני משדרת אותנטיות, זרימה אמיתית של מה שקורה, וחלק ממה שקורה זה שאנחנו בעיצומו של משבר רציני ביותר, שאוחז בנו בכל מישור אפשרי, וכל מה שאנחנו עושים כבר חודש וחצי זה להתמודד איתו. ולפעמים ההתמודדות טובה, לפעמים פחות. ויש אנשים שפחות נפגעו מהמשבר הזה, כמו רוב האוכלוסייה שהמשיכה לעבוד עסקים כרגיל, ואלה שיש להם ילדים גדולים, אז בכלל חוגגים. אותי המשבר הזה תפס עם שני ילדים קטנים, שאחת מהם בת 5 וממש לא מסוגלת לדאוג לעצמה עדיין, ועם עסק שנפגע מהמשבר הכלכלי בצורה לא קטנה בכלל. ואם זה לא מספיק, אז אני גם מפרנסת יחידה. אז יש כאלה שהמשבר פחות תפס אותם עם המכנסיים למטה, ויש כאלה שממש איבדו הכל. אני, איפשהו באמצע. ולכן, מאוד טבעי שחלק ממה שעובר עליי זה עצבות מפעם לפעם, אבל מזה ועד להגיד שאני עצובה ושאני משדרת עצבות? אתן תגידו לי. כי לדעתי לא. הוא כנראה לא קרא ממש בעיון את המילים שאני כותבת, ואולי בכלל רק נשים יכולות באמת להבין את רוח הדברים של מה שאני כותבת. ובגלל זה אני כותבת לכן, ולא להם:)

זהו מבחינת השאלה שלי אליכן. ולגביו, אני אוהבת אותו בכל מקרה:) ~~~

היום השישי לפתיחת החנויות, ואתמול היה ממש נחמד. בכלל, טפו טפו טפו, החנות עובדת. למרות שהשבוע לא הצלחתי להיות בה את כל השעות שהייתי אמורה להשאיר אותה פתוחה, אבל בשבוע הבא אני מחזירה את העובדת שלי לעבודה, והחנות תהיה פתוחה לנוחיותכן - כל היום. וזה ממש משמח! כי אני רואה ומרגישה את הרחוב ואת הלקוחות, ואני מרגישה את החסך שנוצר בכן בגלל הסגר הארוך שהיה, ואת הדחף הברור כל כך להתפנק עם בגדים חדשים. זה בסדר גמור, גם לי יש את זה. גם אני מרגישה את התשוקה הזאת לקנות. לא ממש משנה מה, העיקר להתחדש במשהו. כי ככה זה עובד אצלנו. ולא רק אצלנו. גם אצלם:) זה עושה לנו טוב על הנשמה. נקודה. ואחרי התקופה הזאת, אנחנו חייבות את זה.

אז אני הולכת לחנות עוד מעט, מקווה לפגוש לקוחות יפות כמו אתמול, ולהרוות את צמאונן ברכישה חדשה ומרגשת.

גם בחנות, וגם באתר www.noarubin.co.il

אוהבת אתכן ושיהיה סופש מושלם