תמונת ערב

הפעם אני חולקת איתכן תמונת ערב. לא בוקר. תמונה שחוזרת על עצמה כל אחר הצהריים כשאני מגיעה לפארק עם הילדים. הקטנה מיד רצה לאיזור המשחקים ופוגשת חברים. הגדול משחק עם חבר או סתם יושב לידי. ואני, אחרי שפרשתי שמיכה על הדשא, מסתכלת עליהם. על אלה שבתמונה. ממש מול העיניים שלי. חבורה של גברברים בני 23, (שאלתי אותם), שמשחקים סטנגה (נראה לי ככה קוראים לזה). הם מקצוענים, נגיחות מכל מקום בגוף, בעיטות מכל כיוון אפשרי, והעיקר, חתיכים לא נורמלים. קוביות וזה. ובלי חולצות. ומזיעים. בקיצור, תאווה לעיניים ואחרי כמה מילים שהחלפתי איתם, בכל זאת נפגשים כל יום (), אני חייבת להודות שהם גם נחמדים. ילדים טובים. אז בין מבט על הקטנה, ודיבור עם הגדול, זה מה שאני רואה. זה, ועוד מאות אנשים שמגיעים לפארק בחמש אחר הצהריים, עם מסיכות ותוך שמירת מרחק. (גבעתיים היא עיר ירוקה מאוד:) ) כי לאן יש ללכת במסגרת הקילומטר ההזוי שהוקצב לנו?

אז במסגרת הקילומטר, וממש ליד החנות שלי, הבוקר, שוב זה קרה. שוב השגעון והטירוף של האנשים הרים את ראשו. עמדתי לבד במאפייה, עם מסיכה על הסנטר, מחכה לאספרסו שלי שירד מהמכונה אל תוך הכוס. פתאום מישהו מגיע ליד המאפייה, קושר את הקוקר ספיינל שלו, מסתכל עליי, נעצר בפתח, ועושה לי סימן להעלות את המסיכה. נו טוב, אני לא באה לריב עם אנשים. העלתי אותה בהתאם להנחיות. אז הוא נכנס, ועושה לי את המחווה הבאה - מסמן עם האצבע שלו מצד אחד של הגרון לצד השני. כאילו הוא מאיים עליי לערוף לי את הראש. הסתכלתי בהלם, ושאלתי אותו, אתה כאילו רוצה לרצוח אותי? אז הוא עונה, אם את לא תהרגי אותי קודם. ולא, זה לא היה בצחוק. למרות שלכו תדעו, מתחת למסיכה אי אפשר לדעת מה קורה. אמרתי לו, אתה נורמלי? בגלל וירוס קטן אתה רוצה לרצוח אותי? לאן הגענו??? בקיצור הוא אולי נבהל ממני או מעצמו, וחיכה בכניסה לחנות ולא נכנס עד שיצאתי ממנה. זה הפילוג גבירותיי ורבותיי. זה הקרע. זה השגעון של העם הזה ושל ה״מגיפה״ הזאת שמפלחת ככה בין אנשים. וכל זה, עוד לפני שמונה בבוקר.

ואפרופו קוקר ספיינל, שלשום הארץ געשה בגלל ההתעללות בכלב החמוד מבת ים. הפיד שלי התמלא בפוסטים שקשורים לעניין, ובלי לקרוא את הידיעה הרשמית, הבנתי שרץ איזה סרטון של ההתעללות. לבעלת לב רך כמו שלי, נמנעתי לראות את הסרטון הזה. מספיק המחשבה על זה והבטן שלי מתהפכת, הסרעפת מתכווצת ויש לי בחילה. ועוד פוסט, ועוד ידיעה בוואינט, ואני מתעקשת לא ללחוץ על שום לינק כדי לא לראות את הזוועה. הצלחתי להתמיד עם זה עד החדשות של אתמול בערב. פתאום היתה כתבה על זה, וכבר לא יכולתי לברוח. מול העיניים שלי, אמנם מטושטש, היה הכלב היפה והמסכן הזה. מיד שמתי את היד על העיניים כמו שילדים עושים כשהם רואים קטע מפחיד בסרט. אבל בין האצבעות, בדיוק כמו הילדים, הצלחתי לראות חלק מההתעללות. אני לא בן אדם שבוכה, בדרך כלל. אבל זה קרע לי את הלב והעלה לי דמעות בעיניים. ~~~~~

עד כאן לסיפורי היום:) ולסיום, איך אפשר בלי - אתמול הבטחתי לכן מייל הפתעה. והוא אכן הגיע אליכן, ובישר לכן עם המון צבעים עליזים, שקטגוריה חדשה ומרגשת עלתה לאתר לשלושה ימים - קטגוריית ״עד 150 שח״!! ואכן התרגשתן. ואני התרגשתי יחד איתכן כשההזמנות התחילו לזרום מהאתר.

אז רק מודיעה, שהיום הראשון עבר בהצלחה, ונשארו לכן עוד יומיים לחסל את כל מה שיש שם:) הנה לינק ישירות לשם: https://www.noarubin.co.il/150

תיהנו

נשיקות