יש קפה

או יההה.... הו מאמא... יש אספרסו, ואפילו בכוס ובישיבה. ששש...אל תגלו לאף אחד. אני גם לא אחשוף את שם המקום. אבל אני נותנת לזה חצי יום, די בוודאות, שיכניסו להם את הכיסאות פנימה ויבטלו את אפשרות הישיבה. בינתיים, אני נהנית מההפקר. הפקר הפקר, אבל בלי מאוורר.

אז קצת עדכונים וצמצום פערים. יצאתי לחופש גדול ביום שישי. אולי שמתן לב, אולי לא, אבל התנתקתי. ביג טיים. שלושה ימים של כלום עם כלום. לא פייסבוק, לא עבודה, לא ילדים. ככה נקי, בלי שום דבר לעשות. לא שלא עשיתי דברים, יו נואו מי, אבל זה היה לגמרי חופש. והיה כיף. אני לא אגיד לכן שלא התהפכה לי הבטן מתחושה מאוד לא נעימה כשהתעוררתי משנ״צ בשישי לפנות ערב והכיכר ליד הבית היתה ריקה מאדם ומרכב, וראיתי איך הסגר הזה נכנס לתוקפו ונהיה שקט שוב. ואקום. וככה היה שלושה ימים של שקט ושלווה. אבל ראו איזה פלא, הבוקר התנועה כרגיל, רעש של בוקר, משאיות, מכוניות וילדים. מה שעוד עשיתי הבוקר, חיפשתי בגוגל את תקנות הסגר דמיקולו הזה (לא היה פשוט למצוא) וניסיתי להבין האם אני יכולה או לא יכולה לפתוח את החנות. מנחשות את התשובה? כי אם לא, אגלה לכן. התשובה היא שלא הבנתי:) מקומות עבודה חיוניים פתוחים. טוב אז נגיד שאני לא חיונית. מקומות בילוי סגורים, אבל אני גם לא מקום בילוי. המגזר הפרטי עובד כרגיל, אבל ללא קבלת קהל, אז אני מגזר פרטי, לא? וחנויות יכולות לפתוח אבל לא לקבל קהל. לסדר סחורה, להוציא משלוחים, כן. בקיצור, באלגן שלם ולא מובן. אתן שואלות אם אפתח את החנות? אפתח. אשים שלט שהחנות עובדת דרך אתר האינטרנט, שוב, עם משלוחים. שוב. ונראה מה יהיה. ואף מילה על זה שהילדים חוזרים היום וכל פעילות עסקית שלא תהיה תצטרך להיות מלווה בהם. נו שוין, נעבור גם את זה. אני מקווה:)

ומילה לסיום, הגיעו חולצות ומכנסיים חדשים לחנות. עוד לא צילמתי אותם, והם עוד לא עלו לאתר. אני מבטיחה שזה ייעשה ממש בקרוב. אבל מי שמרגישה דחף לא מוסבר או צורך מובהק במכנסיים חדשים, ו/או בחולצות חדשות, כמו גם בכל שמלה שיש לי בחנות, מוזמנת לפנות אליי בהודעה או בשיחת טלפון, ואספק לה את כל מאווייה. ועד אז, אמן שיבטלו את הסגר במהירה אמן שיחזירו את הילדים לבית ספר ויפה שעה קודם.