היום השנים עשר

היום השנים עשר. שקט באופן משמעותי מאתמול. העננות הלבנה הזאת שמכסה את השמיים כאילו בולעת עוד כל טיפת רעש שנשארה, ושומעים רק את הציפורים מצייצות. וגם זה חלש.

אתמול סמוך ל 17 זה היה ממש כאילו עוד שניה נכנס יום כיפור. יורדים למטה לנצל את השניות האחרונות של החופש, שומעים איך הרחוב מתרוקן, ועולים הביתה לצום. ממש לצום:), הקורונה הזאת הפכה כל בית בישראל למסעדה שני כוכבי מישלן מינימום. שלא נדבר על הכמויות. אבל אצלנו דווקא נשמר איכשהו סדר יום רגוע כזה. של ארוחת בוקר, צהריים וערב. וממש בלי הרבה עניינים בין לבין. אני ממשיכה לשמור קצת על סדר יום לילדים, שיתלבשו בבוקר, ישטפו פנים, יעשו קצת משימות, ועד הערב הם מצליחים להשתלב גם במשימות הבית. כביסות, סידור וכאלה. כמובן שאנחנו לא מוותרים על גיחה החוצה להתאווררות והוצאת אנרגיה כראוי. תאמינו לי, ילדים זהב. כל כך זורמים עם המצב החדש הזה. בלי יותר מידי שאלות. רק מידי פעם מתי תיגמר הקורונה הזאת, והתשובה שלי שאני לא יודעת מתקבלת בשלוות נפש יחסית. מה גם שאבא שלהם חבר אלינו כבר לפני שבועיים, אז הם די מאושרים ששני ההורים בבית והאווירה רגועה ונינוחה.

חוץ מזה, הקולקציה החדשה נמצאת אצלי בסטודיו, נתפרת ומתארגנת לקראת חשיפתה הקרובה. כמו שאמרתי אתמול, לא כל הדגמים, אבל אני אהנדס משהו כדי שיהיה לנו שמח וצבעוני ולבוש מקסים. לגבי צילומים, עכשיו עם הסגר, זה יהיה מאתגר מאוד, אבל כמו שאתן כבר מכירות אותי, אני אהפוך את העולם (כמובן במסגרת החוקים החדשים) ואצליח לצלם אותה.

איך, איך אנחנו מתכננים תוכניות, ובונים בניינים, ומצליחים לשמור על עסק חי וקיים ובועט ומפרנס - ואלוהים (או הממשלה) טורפים את הקלפים, הופכים עלינו את היוצרות, ומאלצים אותנו לשנות הכל.

אבל זה מה שיש, ועם זה נשתדל לנצח.