היום השלושים ושבעה

היום השלושים ושבעה.

כמה הולם זה כשאני קמה בבוקר בלי שום חשק לצאת מהמיטה, בלי שום רצון לטרוף את כל העבודה שיש לי, בלי טיפת חשק לראות את הילדים ולהכין להם שוקו, ואז אני יורדת למטה והספסל שלי תפוס? נכון הולם?

אין לי, פשוט נגמר לי, לא בא לי יותר על הדבר הזה. על זה שהסחורה שלי תקועה במתפרה שכבר פתוחה אבל הפועלים לא מגיעים לעבוד, על זה שהגזרניה לא עובדת ולא ברור מתי תחזור לעבוד ויש עוד דגמים לגזור. על זה שהחנות שלי, מכל החנויות במשק, הוחרגה ונשארת סגורה בינתיים, ועל עוד מיליון ואחד דברים שלא מסתדרים כשהממשלה מחליטה על חוקים מטומטמים וגורמת לעסק שלי לדשדש במשך יותר מחודש. והכל בגלל שלא הייתם מוכנים במערכת הבריאות ליותר מ 1000 מונשמים? בגלל שראש הממשלה לא באמת רואה מאות אלפי אנשים שהמשפחה שלהם תלויה בעסק שהוחלט בלי להניד עפעף לסגור אותו עד להודעה חדשה. אין לי מילה אחרת חוץ מטמטום. אולי גם ביזיון. ואולי גם מחדל. ראיתן את ההוא של הפלאפל? איך הוא בכה בטלוויזיה ואז ביום אחד דפק קופה של 20,000 שח כדי שיוכל להמשיך לקיים את העסק שלו? אז כזה. כפול 450,000 , ואני ביניהם. אם היתה פה באמת ערבות הדדית, אז מגישות הטלויזיה שיושבות על משכורות עתק ועבודתן לא נפגעה כהוא זה מהמשבר, לא היו מעיזות להגיד למורים להיכנס מתחת לאלונקה ולעבוד על חשבונם בימי החופש הגדול. אלא 36 השרים היו מוותרים למשל חודשיים על מחצית משכרם (שעדיין היה נשאר גבוה) והכסף הזה היה הולך למי שבאמת צריך. אם היתה פה ערבות הדדית אמיתית אז כל ערוצי הטלוויזיה, על כל המגישות המהודרות שמשכורתן לא נפגעה מהמשבר, היו ממירים את כל זמן הפרסומות לזמן יחסי ציבור לכל העסקים שנאלצו לסגור בתקופה הזאת, כן כן, בדיוק כמו מוכר הפלאפל הזה. למה לא? נשיא המדינה מדבר על ערבות הדדית בהקשר של לא להדביק בקורונה את האוכלוסיה שבסיכון, אבל אפס ערבות הדדית לכל משקי הבית שקורסים בגלל שהממשלה החליטה לסגור אותם ליותר מחודש? אין פה ערבות הדדית ולא נעליים. אדם לאדם זאב וכל אחד שומר על התחת שלו. החל מהעסקים הגדולים שהמשיכו לעבוד ולהגדיל את הכנסותיהם ביותר מ 40% על חשבון מיליוני משקי הבית שנשארו בסגר והיו צריכים לאכול סביב השעון. ועד נבחרי הציבור שיושבים שם למעלה ומשתינים על כל בעלי העסקים בקשת.