היום השביעי
היום השביעי. כן, זה סיר טשולנט. הבית אפוף ומלא בריח מדהים של המאכל הלאומי לשבת חורפית מושלמת כמו זאת. שקט קיצוני של יום שבת, בליווי רעש עדין של טיפות גשם מטפטפות. כשהגשם מפסיק, הציפורים יוצאות לשיחה רועשת. ואז כשהוא חוזר, הן מתחבאות שוב. השמש יוצאת ונכנסת לסירוגין בין העננים, והריח בבית. וואי וואי איזה ריח.
הקטנה שאלה מקודם, אמא, איזה יום היום? אמרתי לה שבת. היא אמרה, יהההה איזה כיף! לאן הולכים היום?, אמרתי לה, לשום מקום. למה?, היא שאלה.
כי הקורונה, עניתי.
אתמול קיבלתי טלפונים מודאגים שמא אני חוזרת בתשובה. בגלל משפט וחצי בפוסט של אתמול בבוקר. נו, נראה לכן? איזה חוזרת ואיזה נעליים? Been there, done that יום אחד אספר לכן על זה... אבל לא. ממש לא. לא קורה.
אבל טלפון אחד היה נחמד ממש לקבל אתמול, וזה שהגזרן גזר לי סוף סוף את הדגמים החדשים!! יש תקווה!! זה באמת עומד לקרות. הקולקציה החדשה אכן תגיע (בעזרת השם)()!! אני כבר מתה לראות אותה, למדוד אותה, להתאהב בה. תמיד כשמגיעה קולקציה חדשה, אני אחוזת פחד מהטעויות. טעויות גיזרה, טעויות גזירה, טעויות תפירה, טעויות שילובים. תמיד יש משהו. כמעט אף פעם זה לא מושלם. כמה שאני עוברת איתם על הכל, תשימו לב לתפר הזה, תשימו לב לבד הזה, תשימו לב לשילוב הזה, ובכלל - תשימו לב - יש דברים שמתפספסים. למזלי, כמעט תמיד, הטעויות הן כל כך מינוריות, שאף אחד לא רואה אותן בכלל, חוץ ממני:) אבל זה תמיד מלווה בפחד ממה יהיה הפעם. אולי הפעם, בחסות הקורונה, הכל יהיה מושלם
אגב, כמו ששמתן לב, אין ספסל היום. למרות שחשבתי לרדת עם קפה טייק אווי מהבית ולשבת על הספסל. אבל הספסל רטוב. מהגשם:) אז בלי ספסל היום.
