היום החמישים

היום החמישים.

יא וואלי חמישים!! אפשר כבר לכתוב ספר מכל המילים האלה שאני כותבת. שלא נאמר ספר מכל ההיסטוריה הזאת שמתרחשת פה. שלא נאמר סרט הוליוודי שיצא על מה שקורה פה. שלא נאמר עשרה לפחות

שמתן לב לעניין, שכל מהדורת חדשות בחודש הראשון לסגר, נפתחה במספר הנדבקים והחולים והמונשמים בארץ ובכל מקום אחר בעולם. גרפים על גבי גרפים והולוגרמות ופירוטכניקה כדי להגיד לנו, הנגיף בהתפשטות. הישמרו על נפשותיכם. ובשבוע האחרון, כשמספר המונשמים בצניחה, ומספר הנדבקים זעום, מהדורת החדשות ממש לא נפתחת עם הידיעה המרעישה הזאת. וזה למה? כי זה לא חלק מאג׳נדת מסע ההפחדה שהלך פה בחודשיים האחרונים. ראשת ממשלת ניו זילנד, שנקטה במדיניות הרגעה, במקום הפחדה, נמצאת במצב קורונלי די דומה לשלנו. למרות שלא התרחשה שם הפחדה. אפשר לזקוף את זה לרעת הישראלים, שרק בכוח הם מבינים. או לטובת הניו-זילנדים, שחיים במקום כזה ירוק ומרגיע (ומרוחק). כך או כך, המגמה ברורה. הנגיף בירידה. ועכשיו מה, אין להם עם מה להפחיד, אז ״הגל השני״ הוא סיבה טובה לדאגה. אבל ראו איזה פלא, שבועיים מאז תחילת ההקלות, ומספר הנדבקים הקטן ביותר מזה חודש נרשם אתמול. איי איי איי, איזו פאשלה בנבואת הזעם. טוב נו, זה ברור שמשרד הבריאות מנחית על מערכות החדשות בארץ אג׳נדת הפחדה כדי למשמע את הציבור ולגרום לו לפעול מתוך פחד ובהלה אחרי ההנחיות. חבל שזה ככה. באותה מידה היו יכולים להרגיע את הציבור, שהשד לא כל כך נורא, (כן, אני יודעת, לא ידעו שהוא לא כל כך נורא), לסגור את השמיים, ולתת לציבור הנחיות ברורות מתוך תוכנית פעולה מקצועית (מה, לא למדו אפידמיולוגיה פה?) ואחראית. ולא לשלוח מיליון אנשים לאבטלה מפחידה ולסגור את המשק בצורה כל כך לא שקולה. להרגיע. לא, מה פתאום. רק להלחיץ, ליצור בהלה והיסטריה. כאילו הישראלים לא לחוצים מספיק. איזו מדינה...

כן, כמו שאתן מבינות קמתי עם מצב רוח אופטימי הבוקר:) הגיעה הסחורה האבודה אתמול, אבל יותר משמעותי מזה - עבר לי הכאב ראש. זוכרות אותו מאתמול? קטן כזה שמפריע בחזית המצח? אז הוא גדל. מאוד גדל. זה הגיע עד מצב קטטוני שלא ראיתי בעיניים ולקחתי חצי כדור וישנתי עד שהוא כמעט עבר. ואז לקחתי עוד חצי כדור, ורק בערב, ממש מאוחר, הוא נעלם. אני לא יכולה להתחיל להסביר לכן בכלל איזה אושר והקלה זה כשהוא עובר. אני מודעת לכל שניה שהראיה שלי לא מופרעת על ידי הכאב האיום הזה, על כל שניה שהמחשבה שלי בהירה ונטולת מוקד מנקר ומכאיב. גם אתמול בלילה, וגם הבוקר כשקמתי למצב חף מכאב, אני חוגגת את המצב. איזו ברכה.

ולגבי הסחורה האבודה, הגיעו ממתקים. לא חפים מטעויות, כרגיל יש לי ביקורת, אבל סך הכל אני מרוצה. סידרתי הכל בחנות אתמול, עד עשר בלילה, ואז נחשו מה קרה? עבר הכאב ראש בקיצור, אמרתי לחץ או לא אמרתי?

תמונות של מה שחדש, ממש בקרוב. למרות שאני כבר על קוצים לשלוח את הפעימה השניה של קולקציית אביב 2020. אז אולי כבר נצלם הכל ביחד... מי רוצה לדגמן לי?:)

ותרשו לי לסיים בהודעה מרגיעה שלא פורסמה אתמול באייטם הפותח בחדשות: ״ משרד הבריאות: 29 אובחנו אתמול עם הנגיף, הכי מעט מזה חודש וחצי״ (YNET)

שיהיה יום רגוע