היום החמישי

היום החמישי. ספסל אחר. אותו קפה.

רוח מטורפת מכה פה בגבעה, מובילה את ענני הגשם במהירות לתוך הארץ. הילדים התחילו קצת להתחרפן מהמצב. נראה לי שזה לאט לאט מחלחל ושוקע במוחם הקטן, שמשהו חריג וקיצוני קורה כאן. רוצים ללמוד. רוצים גינה. רוצים חברים. ואי אפשר.

הקולקציה החדשה מתעכבת. הגזרן שלי לא ידע שיש לי אתר אינטרנט, ולכן חשב שהגזירה נעצרת נוכח המצב. מהר ניערתי לו את המחשבה הזאת ואמרתי לו - דחוף!!! דחוף לגזור ודחוף שתגיע לי הסחורה.

חשבתי הבוקר, שיש אשכרה הרבה אנשים במדינת ישראל, שהעבודה שלהם לא נפגעה. שממשיכים לעבוד, גם כשהכלכלה מתרסקת, ממשיכים לקבל משכורת, לעשות כסף. יש תחומים שלמים שיכולים לעבוד מהבית. יש ענפים שלמים שנשארים פתוחים ומשגשגים. ויש כאלה, שאם המדינה לא תזרים להם הרבה כסף - הלך עליהם. ואיפה בדיוק המדינה תזרים להם הרבה כסף? בחלום הלילה.

אז כל פעמיי נתונים כרגע לטובת אתר האינטרנט שלי, הקולקציה האביבית החדשה, והמתחם הוירטואלי שאולי יציל אותנו.

מבצע 1+1 ממשיך באתר. www.noarubin.co.il

השבוע הראשון לאפוקליפסה מסתיים, ואפשר לקרוא לו שבוע הסתגלות. אני אוספת את עצמי, ודוהרת קדימה.

מבטיחה לעדכן במהירה מה קורה עם מה שיקרה:)