היום הארבעים ותשעה

היום הארבעים ותשעה.

רעש של בוקר אופף אותי מכל כיוון. משאית זבל, צפצוף רברס של משאית, מכוניות, טריקות של דלתות, מה שאני לא רואה ושומעת - זה ילדים. השעה חמישה לשמונה ואין ילדים שממהרים לבית ספר ברחובות. כנראה שזה יקח עוד כמה ימים עד שההורים ישחררו וישלחו את ילדיהם לבית ספר.

הראש שלי כואב הבוקר. לא משהו חזק במיוחד, אבל תחילתו של משהו שעלול להפוך לחזק. בדרך כלל כאבי ראש מגיעים אלי כשתוקף אותי לחץ. אז הבוקר הלחץ הגיע, כנראה כי יש לפניי כמה שעות עמוסות בדברים, שחלקם קשים וחלקם מסקרנים. מה שבטוח, זה שהם מלחיצים. אולי בכלל הרעש הזה שאני שומעת הבוקר, זה בגלל הרגישות שיש לי הודות לכאב ראש. פעם חשבתי שכאבי הראש שלי נגרמים בגלל לחם לבן, גלוטן וחבריו. עשיתי על עצמי ניסויים, ובדקתי את העניין. אז זה לא גלוטן. הכאב הקטן הזה במצח, שיכול להתפשט לכאב גדול שתופס את כל החלק הקדמי של הראש, קורה בעיקר בגלל לחץ. כשמשתחרר הלחץ, משתחרר גם הכאב ראש. כן, קוראים לזה מיגרנה, ויש לי כדורים לא רעים בכלל לעניין. אבל אני לא לוקחת בזמן האחרון. כי באופן מפתיע, בכל המשבר הזה, והילדים שבבית, והטירוף הזה מסביב, לא הרגשתי הרבה לחץ. הרגשתי דברים אחרים, אבל פחות לחץ. אולי אפילו ההיפך. אולי היה פה סוג של שחרור מסויים. שחרור מכל הדברים הרגילים שצריך לעשות, איזה שהוא מצב סטגנטי של לא צריך לעשות, כי אין מה לעשות, חוץ מלחכות עד יעבור זעם. אז חודש וחצי לא חלף לי אפילו כאב קטן בראש. והנה עכשיו, התחילו הדברים להידפק על דלתות העשייה, וגם כאב הראש חזר.

שבוע הפתיחה המחודשת של החנות עבר, והנה נכנסנו לשבוע השני והלא פחות מרגש של החזרה לשגרה. היום סוף סוף אני נוסעת להביא את שלוש הגזרות המדוברות שנתקעו חודשיים במתפרה. מעניין איך יצאו. כן, סחורה חדשה שמגיעה מהמתפרה, זאת דוגמא מצויינת לגורם לחץ:) ויש עוד הזמנות שצריך לעשות, והעובדת חוזרת היום לעבודה ועוד מיליון חזיתות קטנות כאלה שצריך להתמודד איתן. לא ביג דיל, אבל הכל ביחד עושה לי לחץ בראש. אז ברשותכן, קוטעת את הכתיבה, כי גם ככה היא לא ממש זורמת לי היום.

שיהיה לכן אחלה שבוע