הבוקר אצלנו

הבוקר אצלנו, הולך ככה - אחרי שאני שותה קפה במשך חצי שעה בערך, אני מעירה את הילדים, שמגיעים טרוטי עיניים לשולחן במטבח. שם הם יושבים אחד מול השני, לפעמים מציקים אחד לשני, שותים שוקו פושר ואוכלים עוגת שוקולד. זאת ארוחת הבוקר שלהם. ואתמול היתה הפעם הראשונה מזה חודשיים שעשינו את זה ככה שוב. כי כל הקורונה, כל אחד קם בשעה אחרת (שש ושבע וחצי בבוקר בערך), והיו הולכים למסכים ושותים את השוקו ואוכלים את העוגה, מול הטלוויזיה. ואתמול כשעשינו את בצורה מסודרת במטבח, נדב אמר, וואוו, התגעגעתי לזה.

ונזכרתי עכשיו בעוד הברקה שהיתה לו. בזמן הקורונה, דיברנו מתישהו על זה שיש ילדים שבחופש הולכים לישון כל לילה ב 12 בלילה וכאלה. אז הוא אמר שאצלנו זה לא ככה. אצלנו הולכים לישון בשעות סבירות, הקטנה בשמונה והוא בתשע וחצי בערך. אז שאלתי אותו אם הוא היה רוצה גם ללכת לישון מאוחר, אז הוא ענה שלא. שאלתי למה, הוא ענה שככה אני שומרת עליהם. ולא הוסיף. הבנתי אותו. הוא מרגיש שהמשמעת והסדר אצלנו בבית שומרים עליו שלא יתפזר, מגדירים לו את הגבולות ואת המסגרת ששומרת עליו. הוא ילד חכם. אז היום היה עוד בוקר כזה. מסודר. והוא תיקתק את כל מה שהיה צריך לעשות בחדווה ובאנרגיית בוקר רעננה. איזה כיף של ילד זה.

ולענייני בית קפה. כמו שאתן רואות, הקפה עדיין לא נפתח. לא עזרו האצבעות שהחזקתי, וכנראה שזה לא כמו הים שכולם היו בו עוד לפני שהיה מותר. אז עוד שבוע פותחים? נתחיל את הספירה לאחור.

מילה על בגדים. את הקולקציה החדשה הוצאתי כבר לפני ז יותר מחודש. מאז, עברו הרבה מים בנהר, וחלק מהדגמים הולכים ואוזלים. רצה הגורל, והיריד שוות מתלבשות אונליין - פותחות קיץ!, מתקיים מחר. כשכבר אין את כל המידות וכל הצבעים. ובחיי שלא נעים לי לאכזב אתכן, ולא נעים לי להגיד לכן לא, אזל. אבל זה המצב. ולכן אני מפצירה ומבקשת שוב. ראיתי משהו שמוצא חם בעיניכן? תתפסו אותו מהר. כי אחרת הוא נגמר. מהר. אני לא רשת שמייצרת בסין אלפי פריטים מכל דגם ומכל צבע. אז אל תתפלאו שעד שאתן כבר מחליטות לרכוש אותו, הוא לא יהיה במלאי. פליז אל תתנו לי לאכזב אתכן. אני לא אוהבת את זה:)