בוקר בחנות

כבכל בוקר לאחרונה, אני יושבת מחוץ לחנות שלי, ושותה קפה (לא טעים במיוחד) מהמאפייה ליד. ושואלת את עצמי, איך, איך זה שלא קניתי מכונת קפה לחנות עד היום?? חודשים של סגר, חודשים בלי בית קפה, ויש לי תכלס בית קפה פרטי שלי שפתוח כל בוקר. אז לשדרג אותו עם כוס אספרסו שיכול לצאת די משובח ממכונה ביתית, נשמע הגיוני סהכ, אפילו מתבקש. עכשיו?.. כשהסגר הולך ומסתיים, (בראשון פותחים את החנויות), עכשיו נזכרתי?? מצד שני, לצערי הרב, את בתי בקפה עדיין לא פותחים. אז הופ אצא לי השוקה ואלך לקנות מכונה. כזאת של נספרסו.. נראה לי קפה שווה יוצא ממנה, לא? (אם יש לכן המלצה שווה יותר, דברו אליי). והקפסולות? עדיין יצא יותר זול מ 8 שח כל בוקר אספרסו מהמאפייה.

אז בבוקר ראשון אשב פה כהרגלי בכל בוקר, אך הפעם אוציא את בובות התצוגה, את הסטנד שעומד בחוץ בדרך כלל, לא אסרב ללקוחות שמבקשות להיכנס לחנות, ואבדוק מה קורה עם עצמי, עם החנות, ובכלל. ואולי אפילו (אם אזדרז היום), יהיה לי אספרסו פרטי משלי ממכונת קפה חדשה.

התחלתי לרוקן את החנות מבגדי קיץ, החזרתי קצת עליוניות וחולצות עם שרוול ארוך, מכנסיים דמוי עור שנשארו בכמה מידות, ובודקת מה עושים הלאה. החלטות לא פשוטות. מצד אחד, פשוט ממשיכים. כרגיל. מייצרים, משווקים, מוכרים. מצד שני, יש בלמים. יש מכשולים. עוד לא הכל חוזר למתכונת קדם המהפכה (המגיפה), ועוד לא ברור יחסינו לאן עם כל הסיפור הלא פרופורציוני הזה.