אספרסו כהלכתו

כן גבירותיי וגבירותיי, אני בקפה. ראיתי שיש פה איזה דלפקון קטן שאפשר לשבת ולשתות קפה כמו בן אדם ולא בטייק אווי, אז ישבתי. הזמנתי. המתקתי. ולגמתי. איזהההה טעם. איזו סמיכות. איזה קפה! הללויה. לא שיש צפי לפתיחת הקפה בצורה נורמלית, ועדיין לא בישיבה נוחה ליד שולחן ומלצרית חיננית שמביאה לי גם מים עם הרבה קרח, אבל העיקר שהקפאין המרוכז זורם לוריד ושוטף אותי בתחושות מוכרות ונעימות. גם זה משהו. אח.. התמכרויות. הרגלים. ריטואלים. כמה שהם מתבלים לנו את השגרה היומיומית בפנינים של הנאה ועונג שדרושים לנו כדי להתמודד עם החזרתיות של היומיום, שיכול להיות משמים ומתיש. ומה אם לא כמה זריקות עונג מספקות שהופכות את היום להרבה יותר נסבל.

לפני כמה שנים, כשהייתי משתתפת בבוטיק המעצבים בדיזנגוף סנטר, העבודה בו היתה רק בחמישי ושישי. לא שלא עבדתי כל השבוע בלייצר, כדי שיהיה מה למכור בסופש, אבל עיקר המאמץ היה בשני ימי המכירה האלו. ואז, שבת עם או בלי הילדים, היתה נגמרת מהר מידי, אבל ראשון, כשכולם במסגרות - נכנסתי למוד של מנוחה. ככה יצא שיום החופש העיקרי של השבוע שלי, הוא ראשון. היום כמובן, העבודה שונה לגמרי. ויש חנות ויש אתר וזה 24/7 של עבודה. אבל אחרי ירידים, אני משתדלת לקחת יום או יומיים של חופש. אז אחרי היריד שהיה לנו חמישי ושישי בכפר סבא, בשבת נחתי. בלי הילדים. ראשון הייתי צריכה לעבוד ולסדר את החנות והמלאי והאתר. אז היום חשבתי לנוח שוב. מה אתן אומרות? יעבוד או לא יעבוד? אז אני אגיד לכן מראש. לא יעבוד. כי אני צריכה להיות בחנות רוב היום, ויש לי אתר אינטרנט חדש להעלות לאויר, אז קצת לא מתאים לנוח. היום. אבל, יש עבודה ויש עבודה. ולמרות שיש לי הרבה דברים לעשות, אני מגדירה את היום הזה מראש, כיום מנוחה, ואז רוב הדברים שיש לעשות, נעשים במן נינוחות כזאת שמאפשרת ליום להיראות קצת אחר. לא רודפת אחרי הזנב, לא מכבה שריפות, לא משתגעת. פשוט נותנת לראש לנוח, ובין לבין עושה כמה דברים שנחשבים לעבודה.

אז אם אתן מזדמנות היום לחנות שלי, ומוצאות אותי יושבת בחוץ ליד השולחן העגול, שותה קפה ובוהה ברחוב, יהיה לכן רקע טוב להבין איפה אני. שם ולא שם. כאן ולא כאן. כמובן שאם תבואו אהיה מאה אחוז בשבילכן, אבל אם לא, אמשיך לצוף לי להנאתי.

אז שיהיה יום נינוח, ותזכרו, שגם אם יש עבודה, אפשר לעשות אותה בסטייט אוף מיינד של מנוחה וחופש, ואז היום נראה אחרת.

נשיקות