נעים

חותמת על מזג אוויר כזה כל השנה. סוף סוף. וגם על אספרסו כזה. יצא לו מעולה. אם רק אפשר להוציא את הספסל מהמשוואה, זה יהיה מושלם. עוד יגיעו ימים... נכון? ימים שנלך חשופי שפתיים ואף, נחייך ונברך לשלום עם תנועת פה קטנה שתיראה בבירור ללא המסיכה. נשב בבתי קפה ונלך למסעדות, נצא לראות סרט או הצגה, ונרקוד בצפיפות באירועים, כמו מטורפים. ובמסיבות. בלי מרחק. בלי להיזהר. בלי איסורים. נשמע קצת כמו פנטזיה..לא? זה מזכיר לי את התמונות שראינו בסביבות חודש אפריל השנה, אחרי חודשיים של סגר עולמי, ובידוד חברתי חוצה גבולות, ראינו סרטים שנעשו לפני ה״מגיפה״, כולם נראו שם צפופים ונמרחים אחד על השני, ואפילו מסעדה הומה אדם נראתה לנו פתאום מוזר. זה נראה היה כמו עולם אחר. עולם טרום המגיפה. והאירועים האלה שהייתי עושה בחנות, כשפתאום 10 נשים נדחקות בחנות הקטנה שלי, מתפשטות בלי חשבון אחת ליד השניה, כי לא היו מספיק תאי מדידה בשביל כולן. ושלא נדבר על הירידים. צפיפות, עומס, בגדים נערמים בתא המדידה, וחיבוקים מיוזעים. כמה חיבוקים.

אז זה יחזור? מה אתן אומרות? כי כרגע זה נראה שכל פעם זה הולך ומתרחק עוד קצת. חיסון? מדיניות? ראש ממשלה אחר אולי? לא רואה איך יוצאים מהבור האידיוטי הזה שהמדינה כפתה עלינו. חוץ מאפשרות של פנטזיה. שוב פנטזיה, שבה קם קופרניקוס הישראלי, ומודיע כבל עם ועולם, שהכל חוזר להיות כרגיל, ועם הוירוס הזה - מערכת הבריאות תתמודד. נזרים לה כספים, נבנה מערכי רפואה משוכללים, ונתמודד. פנטזיה. למיטיבי לכת.

ועד אז, נקרע לאונליין את הצורה, נחרוש על האתרים מתחת לשמיכה בימי החורף הקרים שמגיעים אלינו, לטובה. נקנה ונתחדש ונתרגש מההודעות שיגיעו אלינו בסגנון, חבילה מספר 612553 בדרך אלייך. השליח יצור קשר לתיאום מסירה. כן, זה המצב. ולא נראה לי שהוא הולך להיעלם בקרוב.

אז עד אז, מתוך עננים אפורים מבשרי גשם שממלאים את השמיים, אשלח לכן חיבוקים מרוחקים, ותקווה לטוב.

ומילה לסיום, תנצלו את הימים האחרונים של האתר במתכונתו הנוכחית, תזכרו כל פונט וצבע ואלמנט עיצובי, כי הוא הולך להשתנות. ובגדול.