Search

היום התשיעי

היום התשיעי. היום אין טיפת רוח על הגבעה. אפילו הייתי אומרת שבשביל בוקר - די חמים. שזה נחמד. היה יכול להיות מושלם אלמלא ״עוד יום של חרא מצפה לנו..אין לך למה להתאפר גבירתי..אין לך למה להתלבש אדוני...״(ציטוט לא מדויק של ״רדיו בלה בלה״ - החברים של נטאשה). אז אני התלבשתי, התאפרתי, יצאתי מהבית כהרגלי בקודש כל בוקר, יושבת על הספסל עם האספרסו שלי, ומתקתקת על האייפון בציפורניים משוחות לק אדום שמרחתי אתמול.

כזאת נדנדה הימים האלה, למות. פעם אחת אני אופטימית, פעם אחת לא מבינה איך אני יוצאת מזה. פעם אחת שלווה ושקטה, ורגע אחרי כועסת כל כך על המדיניות שגורמת להתרסקות של הכלכלה שעומדת להרוס לי את החיים שבניתי. כן גוזרים לי, לא גוזרים לי. כן תופרים לי, לא תופרים לי. כן פותחת את החנות, לא פותחת את החנות. כן יש למידה מרחוק, אין למידה מרחוק.

דבר אחד בטוח. חוסר הוודאות. ולפריק קונטרול כמוני (על עצמי, על החיים שלי, ועל אחרים), זה גיהינום. אני עובדת על זה בשני ערוצים: אחד, מנסה כן לקיים איזה שהוא סדר יום. לי, לילדים, פיסות קטנות של שליטה במה הולך להיות ומתי. מצד שני, אני עובדת בלשחרר. לתת לדברים לקרות בלי לתכנן אותם, לעשות משהו שלא התכוונתי בכלל לעשות. אני מרגישה את הצורך בלו״ז עולה במעלה הגוף, ממלא אותי ומתדפק מתוכי, דורש סדר, דורש ידיעה. ואז אני נושמת עמוק ומשחררת. משחררת את הדרישות הפנימיות האלה לחלל של חוסר ידיעה. מפסיקה בכוח לחשוב את מסלול המחשבות הזה, והולכת לשטוף כלים או משו:) מכריחה את עצמי להישאב אל תוך הכלום. וזה קשה.


פוסטים קודמים בבלוג
Archive
  • Facebook Basic Square
Search By Tags
No tags yet.
Follow Us

וייצמן 26 גבעתיים
Tel. 054-3030867

  • Facebook
  • Instagram
  • Pinterest

© 2023 by Noa Rubin