היום השישי

היום השישי. ויכלו השמים והארץ וכל צבאם. נראה לי זה זמן טוב להתחיל לשמור שבת, שלפחות השישיבת יהיו שונים קצת משאר השבוע הרי מה שעשינו אתמול, נעשה גם היום, וגם מחר. הרחובות ימשיכו להיות ריקים. הכבישים פנויים לחלוטין, המדרכות נטולות אנשים, השקט הזה של שבת, שהיה גם בשלישי וחמישי, יימשך. שבת עם הילדים בבית, תהיה כמו כל יום השבוע שהילדים היו בבית.

כן, אני בירידה מוראלית.(שתעלה בקרוב, אל תדאגו). אתמול באחת עשרה בלילה חזרתי מתל אביב על האופנוע. (אל תשאלו למה). מה שאני רוצה לספר, זה שתל אביב, איזור בוגרשוב, דיזנגוף, קינג ג׳ורג׳, אלנבי - בדרך כלל בחמישי בלילה - לא רואים מדרכות מרוב אנשים, העיר סואנת באחד הפיקים היותר גבוהים שלה, כל הצעירים יוצאים החוצה וגודשים כל כסא פנוי בבר, בית קפה ומסעדה.

ואתמול - דממה. ריק. בקושי חתול הלך ברחוב. הרמתי את העיניים למרפסות הבניינים, ודמיינתי את כל הצעירים האלה שבדרך כלל יוצאים לבלות בחמישי בלילה, יושבים בבית ושותים ומעשנים את עצמם לדעת. את כל החגיגה העבירו פנימה. לתוך הבתים.

אם לא תגיע לי הקולקציה החדשה בקרוב מאוד - אני אשתגע. כל כך הרבה תיכננתי אותה ועבדתי עליה, ואני כל כך רוצה כבר לראות אותה על הדוגמניות בצילומים, ועליכן מתאהבות בה. וזה מתעכב. כי הקורונה. אולי פשוט אשב לי ואתפור אותה לבד. או שאתאזר בעוד טיפה סבלנות.

השאלה אם טיפה סבלנות תספיק? וזה יקרה? כי בחמישי הקרוב היו אמורים להיות הצילומים, ואני לא רואה אותה מגיעה כדי שיהיה מה לצלם.

מיכל אמרה שאתמול זה נשמע כאילו אני אופטימית. אז כרגע לא ממש. אבל אני הולכת לעבוד על זה. שהאופטימיות תחזור.