היום החמישים ושניים

היום החמישים ושניים.

היום הסבתא באה לפגוש את הנכדים: בייביסיטר ראשון מזה חודשיים! נראה איך זה ילך. אם שני המטרים יישמרו, אם המסיכה לא תרד מהפנים. כמו שאני מכירה את אמא שלי, ההיסטריה תגבור על אי הנוחות. כמו שאני מקווה לאמא שלי, שהיא תשחרר. שמתן לב איך עבר יום שני, וכלום לא קרה? כמה איומים, כמה נבואות זעם, תראו מה יקרה פה אחרי שבועיים של הקלות. ברור שתהיה עלייה במספרים, השאלה היא אם היא תהיה מתונה ונוכל לעמוד בזה, או שהיא תהיה דרסטית ונצטרך לקחת צעד אחד אחורה. כולם כיוונו ליום שני. חיכו לראות מה יקרה. ולא קרה. אם כבר קרה, זה היה בכיוון למטה. מגמת ירידה. אני כבר צופה מה ילך פה עוד חודש. הכל יהיה פתוח, הכל יעבוד, כן ישמרו על ריחוק חברתי מסויים, כן ילכו על מסיכות (חלק מהאנשים) וכן יישמרו על הגיינה. אבל לא, ואני חוזרת, לא (!) יעלו המספרים. ואז.... מה יעשו כל אותם מנבאי שחורות שחזו עלייה בטוחה אחרי ההקלות? יחפרו בור? ומה יעשה כל העם שסגרו אותו חודש וחצי בחסות הקורונה ואיבד את עבודתו, הכנסתו, פרנסתו וכבודו? ישב בשקט אתם חושבים? לא נראה לי... בקיצור, אני חוזה מבוכה. הלם. כעס. וכן, גם שמחה והקלה. אבל במלחמה, כמו בכל מלחמה, תמיד יהיו ועדות חקירה, ותמיד יהיה השעיר לעזאזל, והתשובה של כל אותם מנבאי שחורות תהיה אחידה, פשוט לא ידענו. לא הכרנו את הנגיף ולכן העדפנו לשמור על זהירות מקסימלית בטח נוכח מה שקרה בכל העולם. אני, בתחילת המגיפה, זרקתי לחלל הסלון ולאוזני מי שהיה בסלון באותו רגע, שנראה לי שהנגיף הזה תוקף איזורים. מושפע מהרבה גורמים שקשורים לאיזור. אקלים, גנים, התנהגות אופיינית לאיזור ועוד גורמים שמושפעים מהתנאים האיזוריים שבו הוא מתפתח. זה נשמע מופרך באותה תקופה, ושמעתי לא אחת את הפרשנים ידועי השם שוללים את הסברה הזאת. בסדר, שישללו. אמרנו כבר שהם לא ממש ידעו איך לאכול את המגיפה הזאת ומה לעשות איתה. אני עדיין חושבת ככה. ולכן לא חושבת שהמגיפה תתפרץ פה בעוצמה המטורפת שחשבו שזה יקרה. אבל אני מה אני, כולה אישה עם ראש על הכתפיים שמונעת מאינטואיציה פנימית חזקה בשילוב היקשים מושכלים שלא תמיד אני טובה בהם:) כך או כך, רק הזמן יגלה את העתיד. ורק המציאות תגבר על כל דימיון אפשרי.

והמציאות אתמול גברה על כל דימיון, ותקפתן את האתר שלי מכל כיוון אפשרי. נראה לי שהתקפה כזאת לא היתה על האתר מעולם. אולי פעם אחת באוגוסט אחד שעשיתי איזה מבצע מפתה במיוחד. רק אומרת, שמרוב קורונה וסגר ועיכובים וסחורה תקועה במתפרות, הקולקציה הזאת כבר הרגישה לי לא כזאת חדשה. עבדתי עליה בינואר פברואר, והיא היתה אמורה לצאת באמצע מרץ. רצה הגורל ובאה הקורונה. אז זה סך הכל הוגן והולם שבאמצע מאי תוכלו להתפנק במבצע כזה. בכל מקרה, אני מעריכה אתכן אקספוננציאלית (איזו מילה מאוסה, אה?). המון המון ובאופן מעריכי גובר ועולה. תתפנקו על כל מה שיש, כי אוטוטו מגיעים עוד דברים חדשים ומרגשים.

ומילה לסיום, אתמול, היה לי ויז׳ן. אמצע יוני - יריד אמיתי. כזה שבאות, מודדות, מתחבקות. כן עם מסיכה, כן עם שמירה על מספר קבוע של אנשים בתוך החלל המיועד, אבל לגמרי יריד. מחשבה יוצרת מציאות? יאללה, בואו ניצור אותה.

ובנימה סופר אופטימית זו, אברך אתכן ליום נוסף קל שיהיה לכן